אודות

בלה שגיא

ביבליותרפיסטית וד"ר ללימודי מגדר, מטפלת בקליניקה פרטית ומרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובתוכנית לפסיכותרפיה בשרות הפסיכולוגי של האוניברסיטה העברית.

עוסקת במפגש בין טראומה ובין כתיבה ויצירה הן ככותבת, הן כחוקרת והן כמטפלת. גרה בירושלים, נשואה ואמא לשלושה בנים.

המלצות קוראות וקוראים:

שבר ענף ירוק מאת בלה שגיא, הוצאת "שתיים", 2021. 220 עמודים.

ממליצה על הספר: סמדר שטינברג, ביבליותרפיסטית, מטפלת זוגית-משפחתית, ומנחה קבוצות ביבליותרפיה. מטפלת במרכז לגיל הרך, ב"עמך" ובקליניקה פרטית בהרצליה.

ספרה של בלה שגיא, ביבליותרפיסטית וד"ר למגדר, מורכב מקובץ סיפורים שקשרים סמויים וגלויים קושרים ביניהם. חלק מהקשרים הללו מתבהרים תוך כדי קריאה וחלקם נותר לא מפוענח. במהלך הקריאה, חוזר שם או הקשר שפגשנו כבר, ולא תמיד הוא נטען בסיפור שלו, אלא רק ברמז, כמו כשרואים פנים מוכרות ולא מזהים בדיוק מאיפה הן מוכרות. המרובדות הזו, על אף שהיא מכבידה על רצף הקריאה, היא גם בעלת ערך שכן היא מסקרנת ובעיקר יוצרת תחושת מלאות, מספרת על עולם שלם שקיים מתחת לפני השטח ומזמינה אותנו לחקור ולהכיר בו.

הסביבה בה מתרחשים הסיפורים ממוקמת בירושלים, בשכונת בית-הכרם, בעולמם של עולי בריה"מ וילדיהם. השלכות העלייה מופיעות בסיפורים השונים כרקע של הדמויות, ויוצא דופן הוא הסיפור "אמא: סיפור חיים" שמובא כתיעוד של ראיון עם האם, לכאורה אם הכותבת, אשר מראיינת אותה לצורך קורס אקדמי. ככזה, הוא שומר על אותנטיות "דיבורית" ויוצר הזרה רק באמצעות סיטואציית הראיון ("את הרי צריכה טראומות ילדות לקורס הזה, לא?" שואלת האם בהפוגה מציאותית וקומית כאחד).

רובד נוסף שמבצבץ בסיפורים הוא העבר, שרודף את ההווה, ובעיקר שברים שקרו בעבר ומתגלים בהווה הסיפורי מתוך מפגש מקרי, משפט שנזרק לאוויר בין שתי נשים, או נסיון של אם לתקן עבור בנה את מה שהתקלקל אי- אז, בילדותה שלה. למעשה הסיפורים נעים ללא הרף בין העבר להווה, כשלעתים העבר מבצבץ דרך זכרון מאיים או מטריד ולעתים הוא שתלטן כל כך שהוא מכתיב לגמרי את ההתנהלות בהווה. מעבר הזמנים הזה מאפשר לדמויות של ילדים שפגשנו בסיפור אחד לחזור בגרסה המבוגרת שלהם, בסיפור מאוחר יותר, ולהשלים את הנרטיב של המשך חייהם.

אחד הסיפורים הנוגעים ביותר ללב הוא "כדור הארץ לליאת", בו מפגש עם חברת ילדות מחזיר את שתי החברות אל טראומות העבר, בסיפור שנע בין שתי נקודות המבט ונובע קודם כל מהגוף הזוכר: "אין לה שום דבר לאחוז בו, רק זכרון חד של טעם קפוא, מתפצפץ בפה, מתוק מדי בפתאומיות בלתי צפויה. ניגר בתוכה כמו הקיץ ההוא". וכמו שהזכרונות מופיעים בחדות, עם המפגש, מופיע גם הסירוב לתת להם מקום בהווה, הפריך ממילא:

"והיא צריכה להיות מרוכזת בהווה שלה, לא לברוח לשם שוב פעם, לנסות לאסוף את עצמה, לתכנן את העתיד שלהם. היא פותחת את ידה ורואה שם את השקל שדניאלה השאירה, לא שמה לב שלקחה אותו בכלל. היא מכניסה אותו לכיס האחורי של הג'ינס שלה וחוזרת להחליף את לילה בקופה".

בפינג-פונג הזה, שבין העבר להווה, הספר מצביע על החודרנות של העבר וגם על ההתנגדות לה, על המאבק ליצור שינוי עבור עצמנו כמבוגרים או עבור הדורות הבאים. במובן הזה, הספר משקף את המאבק בין עקרון החזרה הכפייתית והשחזור הנכפה עלינו לבין האפשרות לתיקון ולחיים יצירתיים.

מתוך אתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5506&fbclid=IwAR3cUNFU7wqKQqmmgyXmrIOuWd3upka1nE5n7aRQEf6wp2iOxOuJUK0qDtk

סקירה של הסוקרת אתי סרוסי בקבוצת הפייסבוק "בשבחי הסיפור הקצר":

שנים-עשר הסיפורים שב"שבר ענף ירוק" מתרחשים סביב שבר כלשהו שארע בחיי גיבוריהם. כל אחד מן הסיפורים עומד בפני עצמו, אך הדמויות המופיעות באחד מהם עשויות לשוב ולהופיע בסיפור מאוחר יותר, לאו דווקא לפי סדר כרונולוגי, וקשרים עדינים אך בני קיימא אלה שוזרים יחדיו את כל ההתרחשויות למסכת אחת שמרכזה בשכונה ירושלמית.

המילה הראשונה שעולה על הדעת היא 'מדויק'. בלה שגיא משרטטת את דמויותיה בקוים דקים וברורים, מיטיבה לתאר את שמתרחש בנפשותיהן, וכורכת באופן משכנע בין תחושותיהן לסביבתן. בין אם מסופר על צעיר שמתקשה להשלים עם שיתוק בעקבות פציעה, או על אם החרדה בשל אי-השתלבותו של בנה בחברת ילדי הגן, בזכות הכתיבה המדויקת קל לקורא להעמיד עצמו במקומם, לחוש את כאבם, לייחל עבורם להקלה. כמה מן הדמויות המיטו על עצמן את יסוריהן, כמו האשה שהפכה לצמח אחרי תאונת דרכים, אחרות הן קורבנות בעל כורחן, כמו הילדה המכווצת בחדרה בעוד מעבר לקיר אביה מכה את אמה. כמה מהן חזקות, כמו אמה של קארינה שלקחה על עצמה את עול המשפחה בעוד בעלה מרחף בחלומותיו, אחרות שבירות, כמו רומי שהיתה ילדה הססנית ונשברה בשל אהבה שהתפוגגה. אבל כך או כך, בשל כתיבה אמפתית, לא שיפוטית, רגישה – וזו המילה השניה לתיאור חווית הקריאה – כולן נכנסות אל הלב.

מה אנחנו יודעים על מה שקורה אצל אנשים סביבנו? לא הרבה. ליאת, שמתוארת בשני סיפורים, פעם כילדה ופעם כאשה צעירה, מאבחנת בדיעבד כי "אף אחת מהחבורה שלהן לא רצתה לחזור הביתה, לכל אחת חיכה איזה סיפור בבית, כמו טלנובלה. כלום לא היה רגיל בשכונה ההיא, בזמנים ההם, לא היו "משפחות טובות", אבל כאילו כולן היו מ"משפחות טובות"". לכל אותן "טלנובלות" השפעה על חיי גיבוריהן לאורך שנים, וכל אחת מהן הושפעה אף היא משורשים רחוקים יותר.

בלה שגיא, שזהו לה הספר הראשון, כותבת במיומנות בשלה. הדבר היחיד שהפריע לי בספר היתה הבחירה במקרים רבים לכתוב משפטים המדלגים היישר אל הנשוא ללא נושא, בחירה שגויה תחבירית ולדעתי מאולצת ספרותית. מכל מקום, עוצמתם של הסיפורים גברה על חריקת השיניים שלי. זהו גם אחד מספריה הראשונים של ההוצאה החדשה, "שתים". בהחלט פתיחה נאה.

את הסיפור הראשון, "אומנות השברים היפנית", ניתן לקרוא באתר עברית.

שתַּים בית הוצאה לאור

2021

ועוד מקוראות וקוראים:

"סיפור אחרי סיפור אני קוראת, בבליעה שבתוך הלחצים של השנים האחרונות לא זוכרת הרבה כמוה. ממש מרשימה היכולת שלך לבנות עלילה ולחשוף באמצעותה עולם נפשי מורכב ומדוייק כל כך. גם כשהיא יוצאת מאירועי קצה לא נפגעת האמינות שלה ושל הדמות, וזה לא מובן מאליו. לא הכנתי את עצמי לפגוש כל כך הרבה מראות עצמי, ואני בטוחה שזו לא הפעם הראשונה שאת שומעת זאת מקוראותייך. לא פשוטות בכלל המראות האלה, וחנק בגרון מהמגע איתן, אבל מתנה יקרה מאוד נתת לי ולכולנו ברשות לגעת ובחמלה שמלווה את ההכרה בכך שמשותף."

"היי בלה,
סיימתי אתמול לקרוא את הספר שלך והוא נהדר! מאוד מאוד נהניתי.
את כותבת יפה. מאוד חשוב לי שהספר יהיה כתוב טוב, ושלך אכן כזה. כל כך כיף לקרוא שהעברית קולחת ורהוטה.
אהבתי מאוד את זה שאת נותנת קול לאנשים מקבוצות מודרות, ומספרת את הסיפור של מי שנמצא בשוליים. כעובד סוציאלי יצא לי לעבוד לא אחת עם אוכלוסיות שקופות. אני מרגיש שחלק מהן מוצאות מקום אצלך בספר.
וגם, הבחירה שלך בסופים פתוחים, מעוררי מחשבה. לא סוף "טוב" קלאסי אלא כזה שמשאיר אותי (הקורא) עם הרבה מחשבות.
והכי חשוב, לא הצלחתי לקרוא כבר המון זמן והספר שלך החזיר אותי לתלם (אני מקווה).
אז תודה רבה על חווית קריאה משמעותית. אני כבר מחכה לספר הבא."

"בלה יקרה, סיימתי לקרוא את הספר שלך ומאוד נהנתי. קראתי בכל פעם סיפור אחד, כדי שאהנה לאורך זמן.. וגם כדי להשאר עם החוויה היחודית של הדמויות. הסיפורים מרגשים ונוגעים מאוד.
המון הצלחה והלוואי שיגיע לידיהם של קוראים רבים🙏🏻"

הסופרת סנונית ליס ממליצה: "שבר ענף ירוק" מאת בלה שגיא – קובץ סיפורים קצרים נוגעים ללב, העוסקים במשפחות, בבדידות, בגדילה, בשברים, בצמיחה מהם וצלקות שהם מותירים. אף שהקובץ הזה נוגע בנושאים קשים, היה בו משהו מאד נעים, עוטף ומנחם עבורי, אולי בשל החמלה שבה הוא עוסק בנושאים הללו והעין הטובה שהכותבת מניחה על דמויותיה המורכבות. נהניתי מאד מכתיבתה של בלה שמבטאת ראייה מעמיקה אל תוך נפש האדם ואשמח מאד לקרוא את ספרה הבא.

סקירה של נטע הלוין בקבוצת 'ספרים':

“שבר ענף ירוק” הוא מושג רפואי פואטי. לא הכרתי אותו לפני הספר הזה, וזו בחירה יפהפיה לספר שכמעט כל אחת מהדמויות בו קצת נשברת או קצת שבורה, אבל לא עד הסוף. משהו עוד מחזיק.בכנות, יש לי קצת רתיעה מסיפורים קצרים – כשהם טובים הם פשוט נגמרים מהר מדי. תמיד נשארת סקרנות לא מסופקת להמשך הסיפור, לחיים של הדמויות. כאילו הסופר או הסופרת יוצרים חיבור רגשי לדמות ובבת אחת הופ – נפרדים. הספר הזה הוא טוב, ואחר.בלה שגיא כותבת סיפורים בעדינות, ברגישות, באהבה וחמלה כלפי הדמויות שלה, גם כשהן עושות דברים שבאמת לא ייעשו. הספר הזה מאוד מאוד מקומי. הוא נטוע בשכונה שלנו, בית הכרם בירושלים והמציאות בו היא היומיום שלי. רחבת היציאה משערי צדק והירידה ליער מרחוב פרחי חן, גינת המשחקים בשעות אחר הצהריים. יש בספר סיפור על נטע, אמא שדואגת שבן הארבע שלה לא מתחבר מספיק והיא מנסה קצת בגמלוניות להתחבר עם אמא אחרת מהגן, בשבילו. אני לא מכירה את הסופרת, אבל הסיפור הזה למשל היה לי קרוב מדי, אפילו מטריד. ממש רווח לי כשגיליתי שהמשפחה של נטע עלתה מרוסיה – הנה, זה לא עלי!אז קראתי לאט. כל ערב סיפור, וכל סיפור משאיר מחשבות ודמיונות.ובאמצע הספר פתאום – הפתעה! (ואולי ספויילר, אז על אחריותכם)מה זה? אני מכירה אותה! הסיפור הבא מתמקד במישהי שהיתה דמות משנה בסיפור קודם. משם מתחילה מלאכה יפה של טוויית סיפורים. שילוב של דמויות ועלילות מהעבר ומהעתיד, זום אין וזום אאוט, חיבור בין סיפורים, וכולם יפים ורובם עצובים, וכולם מכאן.מאותו רגע כבר קראתי בשטף, מחפשת את החיבור הבא ובתוך כל סיפור עוד רבדים, וכשסיימתי – יאללה, חוזרים להתחלה. עכשיו עם ההיכרות שכבר יש עם הדמויות. פתאום כל סיפור מרגיש אחרת. גם בקריאה ראשונה וגם בקריאה שניה – ספר מקסים. מומלץ בחום.ועוד מילה על הכריכה – העיצוב של אביב ליכטר והציור “אניישקה” של נטע הררי נבון יוצרים כריכה יפה ונעימה, קצת עצובה, שמזמינה לקרוא ובעיקר מכניסה לאווירה המתאימה מהרגע הראשון. איך אני אוהבת כריכות מוצלחות."

אהבהתגובה